רידראפט: הדרך לקבוע חוזק של דראפט זה לבדוק starpower ועומק. תהליך רידראפט רלוונטי מנסה בנקודות זמן שונות לאחר הדראפט למקם מחדש את השחקנים שנבחרו, על פי שוויים הנוכחי בליגה. סוג של חוכמה בדיעבד. מן הסתם, רידראפט מדויק יותר ניתן לעשות ממש בסוף הקריירות של הנבחרים בה, נניח 14-15 שנה אחרי. אבל את מי זה באמת מעניין מה היה צריך לקרות ב-2006 בשנת 2020? לכן אתרים רבים נוהגים לעשות זאת אחרי שנה ולעיתים כמה שנים אחרי.

הרידראפט של מחזור 2013 הוא אחד המוזרים מכיוון שלמרות הסטיגמה שקיבל הוא אינו בין החלשים ביותר כשבוחנים את כמות הכוכבים והרול פליירס ביחס לדראפטים "חלשים" אחרים. פשוט הסדר של הכוכבים נראה לא סביר: למשל, הגרסה שלי לטופ 10 של דראפט 2013 תיראה כך (הבחירה המקורית בסוגריים):

1. יאניס אטטקומפו (15)
2. רודי גובר (29)
3. ויקטור אולדיפו (2)
4. סי ג'יי מקולם (10)
5. דניס שרודר (19)
6. סטיבן אדמס (12)
7. אוטו פורטר (3)
8. טים הרדווי ג'וניור (24)
9. נרלנס נואל (6)
10. מייקל קרטר ווילאמס (11), קלי אוליניק (13) או אלכס לן (5)

בטופ 10 של דראפט, 4 שחקנים נבחרו מחוץ ללוטרי ועוד 2 מעל מקום 10, כאשר רק אולדיפו הצדיק את בחירתו הגבוהה וגם זה אחרי 5 שנים בליגה כשחקן סמי-מאכזב. הבחירה הראשונה, אנטוני בנט, אמנם נפלטה מהליגה די מהר אך ניתן להתווכח האם זוהי טעות שקשורה בהערכת כישרון, או שקליבלנד פשוט איבדה בורג באותו הלילה, מכיוון שהוא לא היה על הרדאר של אף קבוצה או אתר גדול כבחירת טופ 5 מסתמנת. בנוסף חלק גדול ברשימה התפתחו כמה שנים אחרי. לא מאמינים לי? אנא קראו את הרידראפט של בליצ'רס ריפורט ביוני 2014 שנה אחרי הדראפט לאחר עונות הרוקי של המחזור…

https://bleacherreport.com/articles/2102840-re-drafting-the-2013-nba-draft

כשאני מביט בדראפט 2020, אני מזהה לא מעט נקודות השקה וגם כמה אלמנטים יחודיים. אך השורה התחתונה היא שאני, יונתן (ג'ון) גזלה, קבל עם ועדה, שם את המעט מוניטין שצברתי בדראפטים כדי לומר לכם שדראפט 2020 הולך להיות דומה ל-2013 ברידראפט עתידי שנקבע אותו מתישהו לאזור שנת 2023/4. יש לכך את כל הסימנים המקדימים:

1. דראפט הקורונה

ה-NBA אסר על קבוצות להזמין שחקנים לאימון אישי, לרבות אימוני זום מאולמות משחק. ישנה דרישה הולכת וגוברת לדחות את הדראפט לחודש אוגוסט, כעת שידוע שהעונה ככל הנראה אבודה. הליגה מאשרת מרחוק לבצע מדידות, לראיין את הפרוספקטים ולבצע בדיקות עומק על עברם. קיום הדראפט במועדו יגרום לכך, שקבוצות יאלצו לעבוד בשיטות שונות ומוגבלות לאסוף מידע על שחקנים. בעקבות ביטול טורניר ה-NCAA ואי סיום הליגות באירופה, קשה לדעת כיצד אותם השחקנים מגיבים במשחקים בעלי משמעות באליפויות או קרבות צמרת. בעקבות ביטול הקומביין והאימונים הפרטיים, קשה להעריך לגבי חלקם, כיצד הם משחקים מול שחקנים לא פחות אתלטים מעצמם, והאם ישנה כימייה ראשונית עם חברם הפוטנציאלים לקבוצה.

קשה בשיחת זום לחוש רגשות ולקרוא שפת גוף לעומת ריאיון אישי פנים מול פנים. הלייקרס מצאו לא מעט אוצרות בתהליך האימון הפרטי שלהם. כך גם ההיט. אתה מביא שחקן או שניים מקבוצתך ומשלב את הפרוספקט בתרגילים ויוצר מיני משחקים ביניהם.

אם אכן יידחה הדראפט לאוגוסט, יהיה זה ניצחון כפול. זה יאפשר את מה שמנהלים רבים דורשים שנים: למצות קודם את הפרי אייג'נסי ורק אחר כך ללכת לדראפט, כאשר בנוסף יוכלו לבחון את הפרוספקט זמן רב לאחר סיום עונת המכללות, אחרי ששחקנים עבדו על משחקם ובסמיכות לליגות הקיץ ומחנות האימונים. אך אם לא יהיה קשה ליצור בידול והיררכיה בין לא מעט שחקנים

2. אין קונסנזוס על מקומות 1-5

אנחנו באמצע חודש אפריל ואין שום שלישיית ראשונים סגורה. ב-2013 שנייה לפני הדראפט, אותו בליצ'רס ריפורט, הראה מוק דראפט שדי מיצה את מה שרוב האתרים ניבאו, לפיו בחמישייה הראשונה יבחרו: 1. אלכס לן, 2. נרלנס נואל, 3. אוטו פורטר – (שאכן נבחר שם), 4. בן מקלמור ו-5. וויקטור אולדיפו. אנטוני בנט הנבחר הראשון הלך לפי המוק ההוא בבחירה 7 לסקרמנטו. השנה אנו רואים שחקנים נעים בחופשיות בין מקום שני לשמיני (ג'יימס ויסמן) או בין מקום 11 ל-30 (דווין ואסל הנפלא מפלורידה סטייט). קיליאן הייס הרכז הצרפתי של אולם הגרמנית, ממוקם מקום 3 במוק של ספורטס ניישן, 12 ב-ESPN ו-14 ב-nbadraft.net.

העניין שהניקס מראים בבחירה בלמלו בול, על פי מקורות יודעי דבר, גורמים לו להיות די מקובע במקומות 1-5 מתוך תפיסה שאת הניקס ככל הנראה לא יעבור. דני אבדיה שסומן כטופ 5 מובהק דווקא נותר בין מקומות 2-7. אנטוני אדוורדס מאוד מחוזר מכיוון הקאבס וההוקס כך שהסברה היא שלפחות אחת מהן תבחר בו בבחירה גבוהה והמוקים מגיבים לכך בהתאם. במוק דראפט של הופס ניישן, ישנה אגריגציה של המוקים החשובים בספורט האמרקאי. ככל שהממוצע הנקודות נמוך כך השחקן ממוקם גבוה יותר. זהו המצב כרגע. שימו לב להבדלים המשמעותיים בדירוגים בין האתרים.

3. יש מעט מאוד התייחסות למספרים ותפוקה.

מכיוון שיש לא מעט שחקנים ששיחקו בליגות בינלאומיות, וכאלה ששיחקו במכללות שלא נחשבות לעילית, יש ממש התעלמות מוחלטת מהמספרים והתפוקה שהשחקנים הראו. הנבחר הראשון בלא מעט מוקים, אנטוני אדוורס, קלע 29% משלוש בבחירת זריקות נוראית, הראה חוסר עקביות משווה ולא הוביל את קבוצתו לשום מקום. לעומתו מרקל פולץ ובן סימונס אמנם לא הובילו את קבוצותיהם להישג (ועל כך הייתה עליהם ביקורת), אך הפיקו מספרים אישיים מרשימים ויעילים בהרבה. למועמדים המגיעים מהמכללות, המוקים עושים חשבון מרגיז של חוזק התחרות שהמכללה של הפרוספקט שיחקה, אך באותו עניין מתעלמים מחוזק הליגות הבינלאומיות של הפרוספקטים. על פניו הסקאוטים מגדירים את הליגה האוסטרלית כחזקה, רק כדי לדחוף את הרעיון שלמלו בול ואר ג'יי המפטון נתנו עונות מרשימות שם. אך הליגה האוסטרלית למרות הופעותיה המרשימות של הנבחרת הלאומית, מדורגת לרוב בין מקום 8-10 בדירוגי הליגות שהן לא NBA. רחוק שנות אור מהיורוליג או הליגה הספרדית. אותו למלו בול הוביל את קבוצתו למקום האחרון המביש שם עם 5 ניצחונות ו-23 הפסדים תוך כדי שהוא זורק 17 פעם למשחק וקולע 37% מהשה ו-25% לשלוש. שני הנתונים נמוכים משמעותית מהממוצע בקבוצה. הסיבה שנתנו לילד בן 18 אור ירוק? הקבוצה נכשלה ואז הגיע ילד הפלא, החזיר את הקהל ליציעים ואף קנה אחוזים גבוהים מהקבוצה בסיום העונה.

עוד שחקן טופ 5 בלא מעט מוקים, קיליאן הייס הצרפתי, עבר לקבוצת אולם מהבונדסליגה (מקום 10) לאחר שלא הרשים בליגה הצרפתית החזקה יותר. הוא בהחלט היה רכז פותח דומיננטי שם, עם 11 נק' ו-5 אסיסטים למשחק. בקבוצה אירופאית בוגרת לילד בן 18, זה לא מובן מאליו, אך הוא לא הראה שהוא רמה בפני עצמה שמצדיקה בחירה כה גבוהה. איפה הוא ואיפה הרכזים הנהדרים שנבחרו בשנים האחרונות (פולץ עוד יגיע ל-80% ממה שחשבו שיהיה). אני לא כאן כדי לחרבן על סיכויהם של הנ"ל להתפתח. לשלושתם פוטנציאל מצוין, בהינתן הנסיבות הנכונות, להפוך לשחקנים מצויינים. אך שנים שלא ראינו דראפט בו ה"אולי" הופך לפקטור כל כך משמעותי בבחירות 1-5.

4. אפקט הנמושות – הקהל דורש מייקאובר היום, הפרוסס מת.

השנה נראה כמה קבוצות שישקשקו מלוותר על שחקנים שלא נתפסים כעילויים על ידי הקונצנזוס. הניקס והבולס הם שווקים מספר 1 ו-3 ב-NBA. הווריוס שוק גדול בפני עצמו נמצא בסיטואציה שונה ומשחק עם כסף של הקזינו. כל שחקן שישתלב יפה עם סוללת הכוכבים יקבל הכשר. הם לא מחפשים משיח. אך גם אוהדי הניקס המסורים ביותר, שבכל שנות ההסרחה מילאו את MSG לילה לילה מתחילים להיסדק. קריאות הקרב נגד ג'ים דולן Sell the team מתחילים להפוך להימנון וגם ג'ים שמעדיף לג'מג'ם עם להקתו מאשר לשבת במשחקים, מתחיל להאזין למנגינה. סטיב מילס, נשיא הקבוצה וחברו של דיוויד בלאט פוטר ובמקומו היגע סוכן העל (CAA) ליאון רוז, במין שיקוף לפעולות של ג'יני באס בלייקרס במינוי סוכן העל פולינקה לפני שנתיים. סקוט פרי ה-GM של הניקס ממתין לגרזן שיגיע ברגע שיימצא מחליפו. מאמן הקבוצה מייק מילר בעיקר נהנה משם דומה לזה של שחקן העבר שקלע שלשות ליד לברון. גם לו יימצא מחליף במהרה. בחירת הדראפט הזו, תהפוך לצעד הראשון של ההנהלה החדשה. אוהדי הניקס הלומי קורונה ובעלי עצבים שצבא של פסיכולוגים ומסז'יסטים לא ישחררו לא יקבלו בהבנה עונה נוספת של אי תיפקוד.

יהיה לGM החדש של הניקס לא מעט עבודה. הניקס למרות כמה החתמות מעניינות ובחירות דראפט טובות כמו אר ג'יי בארט ומיצ'ל רובינסון, נבנו בצורה מוזרה סביב יכולת ההובלת הכדור של ג'וליוס רנדל בעל יוסג' של 28% עם תפוקת PER של 17 ו-TS% של 53%. מישהו צריך לעצור את הבלאגן הזה. הם זקוקים למאמן שגם ימשוך כוכבים אליו וגם ידע מה לעשות עם הכלים העומדים לרשותו. זה ככל הנראה יהיה שחקן עבר כמארק ג'קסון המקומי או ג'רי סטקהאוס, שבקריירת האימון הצעירה שלו, מבחינת פיתוח שחקנים, הופך כל מה שהוא נוגע לזהב (תראו מה עשה לבחירת הדראפט של ונדרבילט, ארון נסמית'). עוד שם שנזרק הוא קני the Jet סמית' מצוות האולפן המפורסם של TNT. גם השם בלאט נזרק לאויר, אבל ככל הנראה זה לא יהיה הכיוון של הקבוצה. הם צריכים מאמן שכוכב עתידי ירצה לשחק עבורו.

שיקגו היא ג'ונגל מסוג אחר. צמד הניהול גאר-פקס שגם הם חטפו את הגרזן, בחרו שחקנים טובים סה"כ, אך לא הטוו שום כיוון ברור לקבוצה. הם פשוט יצרו קבוצה מלאה בכוכבים צעירים ונתנו להם לשחק משחק של הישרדות כדורסל. מי ישתלט על הקבוצה ראשון? מי ישאר אחרון באוקטיגון? מהמאבק יצא זאק לוין מנצח ומאז לוקח את מירב ההתקפה על עצמו כאשר שאר הכוכבים הפוטנציאלים נראים פחות טוב לידו כאשר הוא מתהדר ביעילות יפה לעצמו. מרקנן שהגיע לליגה עם פוטנציאל מאוד מעניין והראה ניצוצות של שחקן מיוחד נראה מיואש ודורש טרייד. קובי וויט הסתער על המגרש בכל דקה שקיבל מהספסל וזרק לסל כאילו חיו תלויים בכך, מתוך רעב להראות לבוילן מאמנו מה הוא שווה. לפעמים זה היה הירואי ולעיתים טרגי. אבל בוילן כמו כל צופה הדיוט, ראה כיצד הצמד וויט את לוין לא מתפקד יחד ושם את האחריות לכך על וויט הרוקי, במקום על לוין הרואה עצמו כפרנצ'ייז של הקבוצה. הרעיון לבחור בדראפט השנה עוד שחקן מוכשר ללא קשר לעמדה לא תעבוד בדראפט הזה. הבולס זקוקים לפוינט גארד עתידי שיזיז סופית את לוין לעמדת ה-SG הנע ללא כדור. אם גם זה לא יעבוד בטור הניצחונות ישמעו קולות להשלוח את לוין בטרייד. בוילן ככל הנראה יוחלף בעוד שם יצירתי. רק שהפעם לקרנישובס שמונה לתפקיד ה-GM יהיה את היכולת לנתב את המאמן למקום נכון יותר.

כסנגוריה על הבולס, למרות השנה המאכזבת, אומר שהם לא באמת שיחקו זמן רב עם הקבוצה האמיתית שלהם. החמישייה עם סטורנסקי, לוין, מרקנן וונדל קרטר, כשכריס דאן משחק ככולבויניק הגנתי א-לה מרקוס סמארט, הייתה בנט חיובי של 8 נקודות (22 משחקים ו-317 דקות בלבד). זוהי חמישיית הגנה מצויינת וחמישייה התקפית בינונית (105 רייטינג התקפי אבל 97! הגנתי). אולי בניגוד לנכתב מעלה, הפעולות הפשוטות הבאות כבר יעזרו: אפגרייד על סטורנסקי והשארת ווייט כמיקרוגל מהספסל, שבא להתעלל בחמישיות שניות, החזרת אוטו פורטר לעניינים אחרי כל הפציעות, ביסוס ההתקפה על תנועה ושחרור מרקנן לקליעה, וכבר יש שם קבוצה לא רעה. בטח כשיהיה מאמן על הקווים שיודע משהו על משחק התקפה.

5. הטיות פסיכולוגיות\סוציולוגיות בדראפט בעקבות מיעוט מידע ויכולת לבחון פרוספקטים

השנה בעבקבות חוסר בשליש עונה במכללות ובליגות בינ"ל (למעט אוסטרליה) ובעקבות חוסר היכולת לבחון לעומק פרוספקטים, אנו עלולים לראות התגברות של הטיות אלו הקיימות בלאו הכי בכל עונה

אפקט פיגמליון או הנבואה המגשימה את עצמה. האפקט יוצר השפעה חיובית על הנבואה באמצעות הנבואה עצמה. אם מצפים משחקן להיות כוכב כאשר ל-GM יש אספירציות להיות סוג של נביא בבניית קבוצתו, יהיה לחץ כבד על המאמן לתת עוד ועוד הזדמנויות לפרוספקט הצעיר. שחקנים אחרים עשויים להבין כי יש עליהם חובה להסתדר עמם או שימצאו עצמם על הספסל או בחוץ והפרשנים שבעמל רב היו חלק מהנבואה ולמדו עליה הרבה יהיו בעלי אינטרס לבנות את ביטחון השחקן ולסנגר על ביצועיו. ישנם לא מעט שחקנים שיצאו בצד השני נשכרים מאוד מאפקט זה. מצד שני השחקן אחראי להפוך את הקרדיט הזה להמשכיות. אנו רואים לא מעט שחקנים שפורחים בחוזה הרוקי אבל נעלמים די מהר אחרי. הם מקבלים רשיון להיות עצמם ואור ירוק לשחק לחוזקות שלהם. לעיתים זה עובד כאשר השחקן בונה את ביטחונו וצובר נסיון קריטי כשחקן מוביל בגיל מאוד צעיר. אך לעיתים זה לא מצדיק את עצמו. המאני טיים כדי לבחון תופעה זו היא כשמגיע הזמן לשלם להם, או כשמתחלף ה-GM שאינו שותף לנבואה. דוגמאות לנהנים מהתופעה: אנדרו וויגינס, טייריק אוונס, ברנדון ג'נינגס, או ג'יי מאיו. כולם אילו היו נבחרים בין מקומות 15-30 היו מוצאים עצמם מהר על ספסלים.

אפקט הגולם – כמו אפפקט פיגמליון אך בעל קורולציה שלילית, נבואה שלילית גורמת לאישוש הסטריוטיפ. ב-NBA זה לא אומר ששחקן שנבחר בטווח 20-30 לא יקבל אף הזדמנות. GM קונה את לחמו בבחירות גבוהות וטריידים, אך לבחירה נמוכה שמתממשת יש ערך בפני עצמו. אך בהעדר לחץ להצליח עמו, עלול GM או מאמן לנסות לפתחו לאט רו לוותר על שירותיו ובכך בשנים החשובות שבין 19-23, השחקן משחק בעיקר בג'י ליג או מול ספסלי היריבה. המפגש של השחקן עם הציפייה הנמוכה עלולה להניעו מלפתח את משחקו, מתוך תפיסה ריאלית שמתגבשת, בו כדאי לו להיות טוב בתחום אחד, על מנת לפחות להמשיך לקבל חוזים כרול פלייר. דוגמאות: לוני ווקר (לא נפל בכלום מג'יילן בראון עד שהגיע לספרס), דאג מקדרמוט.

אפקט הטיית הנסיין – כשל לוגי בתהליך התצפית, בו תוצאת הניסוי מושפעת מציפיות ותקוות של מלקטי הנתונים (סקאוטים ב-NBA). כאשר סקאוט נשלח עד אוסטרליה לצפות בלמלו בול, מותג שכבר היום שווה לא מעט, וישנה ציפיה לתוצאות חיוביות לגביו ולגבי כישרונו, קל מאוד להתמקד ביכולת הריבאונד או במספר האסיסטים ולתת חשיבות למספר החטיפות כנתון לפוטנציאל הגנתי. קל גם לומר שכמו אחיו גם הוא ישפר את הזריקה, ובכלל 72% מהקו הם הוכחה ליכולת קליעה. כמעט ולא שמעתי השנה את אותה הביקורת על למלו על כך שמדובר בשחקן שקיבל בגיל 18 שליטה מלאה על הקבוצה כולל דקות משחק מוגברות, אור ירוק לזריקה ולכל מסירה שנראית טוב בהיילייטס כשהיא מתחברת. כמעט לא שמעו על כך שקבוצתו היא רמה מתחת לשאר הקבוצות. או שלא היה עליו שום לחץ של הקהל להצלחה קבוצתית. ושבניגוד לאחיו, למלו הראה הגנה נרפית, כאשר שחקנים בינוניים עוברים אותו. ושלמרות שהוא רכז בגובה 2.01 לא הצליח לחסום כמעט אף פעם. אולי, תחושתו למשחק, יכולת הכדרור ומסירותיו מספיקות עבור בחירה ראשונה אך חסרונותיו מאוד גדולים אך לא מובלטים כאשר איש המקצוע כבר נתון לתפיסה בו הילד הזה הוא עילוי (בתחומים מסויים מאוד ובאחרים הוא בתחתית).

לסיכום אומר, שכל מה שתואר כאן נותן נותן לי תחושה ש-4-5 שנים מהיום כשנבחן את דראפט 2020 נגלה לא מעט אוצרות. ב-2013 גם יאניס לא ידע שהוא יאניס. אך גם אי הלימה בין סדר הבחירות וטיב\התאמת השחקנים.